מי אמר שלשבועות יש רק צבע אחד
אתן כבר מכירות את התמונה: שולחן שבועות בגווני לבן, שמנת, פשתן ומינימליזם שקט - כזה שלא באמת יוצא מהקווים.
אבל השנה החלטנו לצאת קצת מהמסגרת המוכרת, ולתת מקום גם לצבע.
התחלנו מהמיקס. ערבבנו בין קולקציות, שיחקנו עם צורות וטקסטורות, וחיברנו יחד פריטים שבמבט ראשון לא בהכרח היו אמורים להיפגש. ובדיוק בגלל זה - הכול עבד. זה שולחן שיש בו צבעוניות, אבל כזו שמרגישה מדויקת ולא עמוסה. שכבות שמוסיפות עניין בלי להשתלט, ותחושה כללית של חופש - כזה שהופך את כל האירוח ליותר חי, אישי ולא צפוי.
כי לשבועות באמת יש יותר מצבע אחד.
מזלגות הקינוח הצבעוניים הם מהפרטים הקטנים האלה שלא תופסים הרבה מקום - אבל משנים את כל האווירה. נגיעה קטנה של צבע, שמצליחה להכניס קלילות לתוך כל המיקס ולגרום לשולחן להרגיש פחות מתוכנן ויותר חי.
מולם, הצלחת המרובעת בגוון הסגול עמוק מכניסה יציבות.
היא יוצרת מסגרת ברורה בתוך כל השכבות, ונותנת לצבעוניות שסביבה להרגיש אפילו יותר עשירה וחיה.
קערית העלה מביאה איתה תנועה.
הצורה האורגנית והלא סימטרית מכניסה רכות לתוך הקומפוזיציה, ומוסיפה לשולחן תחושה יותר חופשית, כמעט ספונטנית.
.צלחת ההגשה המלבנית מקולקציית קמפניה מכניסה לשולחן אופי איטלקי כמעט ציורי
הדוגמה העשירה והצבעוניות שלה מרגישות כמו כלי שנאסף בשוק קטן בדרום איטליה - כזה שמביא איתו סיפור עוד לפני שהוגש עליו משהו.
והמגש בדוגמת ורדה גרניום הוא בדיוק הפריט שמחבר בין הכול.
פרחוניות עדינה, צבעוניות רכה וטקסטורה שמרגישה טבעית לחלוטין בתוך כל השילובים.
כי לשבועות אולי יש מסורת -
אבל השולחן שלכן לגמרי יכול לפרש אותה אחרת.
